תענית

יממה של צום, סעודה, הופעה, מסיבת עיתונאים, חגיגות וטקסים בכיכר העיר

הפעולה התקיימה לראשונה בכיכר החירות (הדוידקא) בירושלים.

ב 27.12.2012 במלאת שנתיים להצתה העצמית של מוחמד בועזיזי בתוניס, האירוע שהניע את רצף המהפכות של האביב הערבי ושינה את מפת הפוליטיקה העולמית.
בט'ו טבת, החל משקיעת החמה של ה 27.12 ועד לזו שב 28.12 תנועה ציבורית הוסיפה יום תענית אזרחי חדש.

הציבור הוזמן להצטרף לתענית, פעולה בת 24 שעות אשר במרכזה סדר טקסי מתמשך, שניתן לחזור עליו שוב ושוב ולנדוד איתו בין כיכרות ומרחבים ציבוריים ברחבי הארץ והעולם. תענית הוא יום של חג והתאבלות על האפשרויות הפוליטיות החדשות – ישנות המתפרצות מגוף האזרחים ומסוגלות לסחוף את העולם. בפעולה זאת תנועה ציבורית העלתה על נס את האלימות העצמית החבויה בבתי הסוהר ובבתי הכנסת וחגגה את הרעב והסולידריות ליצירה של כוריאוגרפיה של עונש וטיפול, הרעבה עצמית ותשוקה אידאולוגית, מחילה על חטאי העבר והתענגות על חטאי העתיד.

זהו מפגן של תענית שכולל התקהלות בכיכר העיר, מסיבת עיתונאים, הופעה, תפילה, ריקודים, סעודה מפסקת, צום, הצתת אש וטיפול רפואי.

לאחר סיבוב הזמנת מוסדות השליטה בעיר (כהסתדרות הרופאים, משרד החינוך, המשטרה ובית ראש הממשלה) ב 24 שעות בה התרחשה תענית, היו חברי התנועה בצום של יממה. הכיכר היתה לצומת של התרחשות ונוכחות טקסית אליה נחשפו עוברים ושבים רבים וכן קהל שהגיע במיוחד להצטרף לתענית. ציבור שהזדמן לפעולה סעד עם חברי התנועה את הסעודה המפסקת, שר שירה בציבור ועלו סביב ויכוחים שהדהדו לתוך הרחוב. בהמשך הציבור רקד ריקודי דבקא והורה בכיכר ומסביב לה. לאורך כל הלילה, ולאחר שרוב הקהל התפזר מן הכיכר נערכו שיחות מזדמנות בין עוברי אורח שבאו להתחמם מן האש ובין חברי התנועה הצמים בזמן שאלה שמרו על האש הבוערת. הציבור ענה על שאלות סקר הרעב במהלך שעות היום ונכח בטיפול הרפואי. בסופו של היום השתתפו עוברים ושבים וקהל שהגיע במיוחד וכמו כן עיתונאים במסיבת העיתונאים שהסתיימה בהופעה של פטיט מלר עם השיר Time physique והורדת דגל התנועה.

(פעולה מוכרזת ראשונה שהובלה ע"י חברי תנועה ציבורית.)

חברי התנועה: משי אולינקי, הגר אופיר, מעין חורש, סער סקלי, ג'אד קעאדן.
ראש פעולה ופיתוח קונספט: הגר אופיר, סער סקלי.
רכזת פעולה: מעין חורש.
פיקוח: דנה יהלומי, ראש תנועה ציבורית.

זמרת מופיעה: PETIT

  • זאב שלו
  • זאב שלו
  • זאב שלו
  • זאב שלו
זאב שלו
זאב שלו

דפנה בן שאול- erevrav

אנחנו זוכרים את היאוש ואת התקוה.
אנחנו זוכרים את הגוף העולה באש, שהוא עצמו הצית.
אנחנו זוכרים את הפה שסרב להפתח, את הלשון שנצמדה לחיך, את הברכיים שרעדו
מחולשה.
אנחנו זוכרים את היד המטפלת, את הלב הפועם
אנחנו זוכרים את מי שהפחד שיתק
אנחנו זוכרים שהגוף חולף
אנחנו זוכרים שהתשוקה בוערת

spreds סידור